עוד פעם אותו מסלול? מה עובר עליו?

-"ישר".

-"היינו פה כבר,לא?"

-"יפה, ובכל זאת אני רוצה שתיקחי ישר".

נו, מורה לנהיגה. אני אתווכח איתו?

בשיעור ה-17 עדיין מסתכלת לכל הכיוונים, נזהרת כמו שצריך... אוף ,למה אומרים שבנות לא יודעות לנהוג.

אבל עזבו את זה. לא מספיק שהזדקנתי בשנה (22), הנה אני שוב באותו מסלול נסיעה. יאללה תגוון בן-אדם...

-"טוב, את יכולה לעצור פה".

והנה אני בפארק. "מזל טוב,דרך-אגב" מסנן לעברי האדון.

-"חחח תודה". מה אני מגחכת? יפה שהוא זוכר את זה. ובכלל, איך שאני חושבת על זה, קצת מצחיק שבכל שנה מברכים במזל טוב, הרי אתה מזדקן וקרב לסוף החיים שלך, לא? טוב, חדל מחשבות פסימיות... זה מבאס במיוחד אם אתה מעל ל-100...

המורה ממשיך לבד ומחייך. מה נסגר...?

יו, מה שירלי עושה פה?? ונאור,אהובי!! ירדנו'ש...

-"מזל טוב נשמה!" מושיטים לי שקיות ברוב כבוד. אני פוזלת לעבר השקיות, השמות של החברות לא מוכרים. איזה חמודים...

-"אז אתה אמרת לנהג שיגיד לי לעצור פה!" אני עושה נו-נו-נו לנאור.

-"נכון יפה שלי, מה חשבת?"

בפארק היה נחמד לאללה. כל החבר'ה,פתיחת מתנות, במבה-בסלי-וודקה ואיזה ידיד פריק-ולא-מזיק חיבר עליי שיר עם גיטרה. אין,אין עליהם.

אחרי שאני עולה למעלה לשים תשקיות, מלבישה לעצמי משהו נורמאלי יותר ומסדרת את האיפור, אנחנו יוצאים.

 

כבר ארבע בבוקר ואני עוד שנייה גוססת. מתה. לא עומדת על הרגלים.

עכשיו אני מבינה כמה טוב שקיים נאור. מקפיץ אותי הביתה.

איך שאנחנו מגיעים, נותן לי נשיקה ענקית עד הירח.

-"אני יודע שזה היה אתמול, אבל יום הולדת שמח".

כבר אמרתי כמה טוב שקיים נאור?

ולמה יש לי הרגשה שאת היום-הולדת הזה אני לא אשכח בחיים?