מסיבת יום הולדת
"ששש..הוא בא"
"תסגרו את האור"
"התפקענו מצחוק"
"שש..שקט..."
"הוא נכנס"
"מזל טוב!!!"
וזיקוקים.ובלונים. ומתנות. ועוגה. ונרות. כל ההתרגשות וההמולה סביב זה שגדלת בשנה. שהנה – אלוקים נתן לך עוד הזדמנות לחיות, עוד שנה. סיבה למסיבה. נולדת!
-"יואוווו..מה..." הוא נשאר בפתח הדלת המום. מי בכלל חשב שכל העולם ואשתו עכשיו בבית שלו? מפתיעים אותו?
גם הציפייה שאולי משהו יקרה לך – אבל האי-ידיעה מה בדיוק יקרה באותו יום (אם בכלל) – זה מה שמרגש. המתח. מי יבוא? מה יביאו? מה יעשו לי? מי ישמח אותי?
-"איך עשית את זה יפה! שחקן! אפילו שנייה לא חשדתי... עלאק להוריד את הארנק, שכחתי אותו חחח אהבתי..."
-"היום יום הולדת, היום יום הולדת..."
-"מזל טוב נשמה! אושר ועושר, בריאות!"
ביום הזה אתה חשוב, זוכרים אותך, אתה נהיה מעין "סלב" כזה.. מביאים לך תשומת לב כאילו קיבלת הרגע פרס נובל (כן, החיים שלך).
-"לא, אל תסתכל על השולחן, רגע..."
-"אמאלה אני לא מאמין שככה אני מצולם... איזה פדיחות.. ירון!!"
-חכה, יש עוד. זוכר מה תמיד רצית? חפרתי לי במוח על זה ממזמן כבר..."
-"אתה לא רציני!.... אה..."
ההשקעה. כן. עצם העובדה שחושבים (וחשבו) עליך, על הרצונות ועל החלומות שלך – ומגשימים לך אותם. או לפחות מנסים. שפשוט – משקיעים בך. הרי להוד-מעלתו יש יום הולדת! כבוד.
הבית היה אפוף בהתרגשות ושמחה ענקית. כולם דיברו עם כולם, צחקו עם כולם, המטעמים שהאמא הכינה היו "סוף הדרך" (בלשון המעטה), הבית היה פתאום נראה כמו בפרסומת לבלונים.. בית צבעוני. והריחות של הבשמים של האנשים..מסתבר שהם מתקלחים. זה נחמד.
'כולם פה. לא, אולי חוץ משניים. או שלושה, סליחה. אבל מה זה משנה? איזה חמודים, איך הם השקיעו... כל הכבוד. אני אמור להחזיר להם על הטרחה? ברור.. הרי לא כל יום יש יום הולדת. ולא כל יום חוגגים לי.. אז רגע, עדיין אני טס לאמסטרדם? או שזה היום הולדת ?'
-"ניר, החברים שלך פה".
ואז ניר ראה את החברים שלו. הכרטיסים לאמסטרדם.
יום הולדת שמח!! זה מסיבת יום הולדת...
בטעינה...
